להלן תקציר להרצאתו של הכותב אשר נערכה במסגרת הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל, שנערך ב-21 בפברואר 2013 באוניברסיטת תל-אביב. מאמרו של הכותב בעניין המובא כאן עומד להתפרסם במגזין מדעי בינלאומי.
המושג "שיתוף הציבור" מתייחס למעורבות הציבור בתהליכים של תכנון עירוני ואזורי ומקיף כיום סוגים רבים של פרקטיקות ותהליכי שיתוף והשתתפות, הקשורים במגוון רחב של נושאים תכנוניים, פיסיים וחברתיים. שיתוף הציבור בתכנון מעודד ממשל עירוני דמוקרטי ומטרותיו הן לחשוף ידע מקומי של תושבים, לאפשר את שילוב הידע המקומי בתהליכי קבלת החלטות תכנוניות ואת הטמעתו בתוצרים תכנוניים. ידע מקומי הוא הידע האישי והקהילתי של התושבים, ובכך הוא מייצג את הפרספקטיבה של אנשי המקום, הפרטים והקהילות העשויים להיות מושפעים מתכניות. ההכרה בערך הידע המקומי ההתנסותי של תושבי המקום, לקראת סוף המאה ה-20 , לצד ידע של מומחים, ידע של רשויות וידע של בעלי עניין אחרים כיזמים, מהווה תפנית היסטורית בחשיבה ובתיאוריה התכנוניות. מערכת הידע המקומי מאפשרת לתכנן את מרחב החיים של המקומיים באופן המתאים יותר למציאות חייהם היומיומיים ובדרך העשויה לשפר את איכות חייהם.
הפרקטיקה של שיתוף הציבור מקיפה כיום סוגים רבים של פרוצדורות, אותן ניתן לחלק לפי שתי שיטות עיקריות:
1. שיטה חד-צדדית, לפיה המתכננים דולים באמצעים שונים מידע מהציבור המושפע מהתכניות, במטרה לשלבו בתהליך התכנון. 2. שיטה דליברטיבית, לפיה המתכננים מקיימים דיאלוג אינטראקטיבי מתמשך במהלך תהליך התכנון בין ציבורים מקומיים מגוונים. שיטות שיתוף הציבור השונות מניחות, שבכוחן של הפרוצדורות המוצעות על-ידן לחשוף ידע מקומי ולהפכו לחלק פעיל במאגר הידע עליו מבסס המתכנן את תכניותיו. נשאלת השאלה, האם הנחות אלה עומדות במבחן אמפירי של בחינה בקורתית של תהליכי תכנון, הכוללים פרוצדורות שונות של שיתוף ציבור.
במהלך השנים האחרונות השתרשו בישראל כנורמה מקצועית מספר פרוצדורות שיתוף חד-צדדיות; אחת הפרוצדורות נפוצה לקראת סוף תהליך התכנון, לאחר הכנת חלופות התכנון, לפיה מתאפשר למשתתפים לבחור בין החלופות שתוכננו. פרוצדורה אחרת פועלת לפי מודל SWOT ((Strengths Weaknesses Opportunities Threats בניהול אסטרטגי, לפיו ניתן למשתתפים לבטא נקודות חוזק וחולשה של פרויקט מסוים, תכנית, שכונה או עיר. לאחרונה השתמשה עיריית תל-אביב יפו בשתי הפרוצדורות דלעיל במסגרת הכנת תכנית לשינוי כיכר דיזינגוף. במסגרת תהליך הכנת תכנית המתאר של העיר תל-אביב יפו זומנו תושבים לבחור בין חלופות תכנוניות של פרוייקטים שונים המתוכננים ברובעם. כך, לדוגמא, זומנו תושבים מרובע דרום לבחור בין שתי חלופות לתכנית "ציר שלבים".
במקביל למהלכי שיתוף הציבור שנערכו על-ידי עיריית תל-אביב, מתכננים מטעם ארגונים חברתיים וסביבתיים גיבשו קואליציות רחבות אשר קיימו תהליכי שיתוף דליברטיביים עם מספר בעלי עניין, הן במקרה של פרויקט ציר שלבים והן בהקשר של התכנית לשינוי ככר דיזינגוף. עמותות כנווה צדק שלנו והחזית להורדת ככר דיזינגוף צמחו מלמטה, צברו כח פוליטי ומקצועי וכוונו להשפיע על החלטות תכנוניות.
במהלך ההרצאה נשווה בין שתי שיטות שיתוף הציבור, החד-צדדית והדליברטיבית, אשר נערכו במסגרות של שני מקרי הבוחן, ציר שלבים וככר דיזינגוף, ונבדוק את יכולתיהן של שיטות השיתוף השונות לחשוף ידע מקומי, להטמיעו בתוצרי תכנון ולהשפיע על איכות החיים בעיר תל-אביב.
ד"ר טל ברמן, גאוגרף ומתכנן ערים, הרשום במשרד הפנים כיועץ מורשה. תחומי המחקר והידענות של טל הם: גאוגרפיה, אנתרופולוגיה, תכנון עירוני ואזורי, שיתוף הציבור בתכנון, שיטות מחקר איכותניות.
